זה היה לפני שנה. ב-7 באוקטובר 2023, חמאס נכנס לישראל כדי לבצע את הפוגרום האנטישמי החמור ביותר מאז השואה. בוצעו מעשים של ברבריות שאין לתאר, אחינו ואחיותינו הוצאו להורג בקרירות, אנסו, נשרפו, נחטפו. תינוקות, ילדים, צעירים, מבוגרים וקשישים, המחבלים לא חסכו על איש. המחבלים, אבל לא רק זה, בשותפותם של הפלסטינים שנכנסו לישראל או שחגגו על גופותיהם האדישות של בני הערובה, יורקים על אלה שעדיין בחיים והסתירו אותם כדי שלא ניתן יהיה להחזירם.
שנה, ובכל זאת זה היה אתמול. שנה שבה חיילינו הובילו תגובה יוצאת דופן, מלחמה ב-7 חזיתות. חמאס ב-7, חיזבאללה ב-8 וזה נמשך מאז. רקטות לילה ויום, תמיד מכוונות לאוכלוסייה האזרחית מאזורים מיושבים בצפיפות. הם לא רק משתמשים באוכלוסייתם כמגן אנושי כדי להגן על עצמם מהתגובה, הם מרעיבים אותם, גונבים סיוע הומניטרי ומאשימים את ישראל. המדינה היהודית הקטנה הזו בלב משטרים איסלאמיים סמכותיים השואפת להשמיד את כולם, המדינה הקטנה הזו שננטשה בחסדי אויביה על ידי בעלי בריתה.
מאז אותו יום הצטרפו המשטר האיראני, המדינה האסלאמית של עיראק וסוריה והחות'ים בתימן למלחמה נגד ישראל, שולחים טילים ישירות לשטח הלאומי או מקימים סגר ימי. כל זאת בשתיקה הכמעט גועשת של המעמד הפוליטי הבינלאומי. למרות כל זאת, מצאנו כמה בני ברית מפתיעים למדי בימין ובימין הקיצוני האירופי. מי שפעם רצה להרוג אותנו הפך ליחיד שמגן עלינו. השמאל והשמאל הקיצוני, לעומת זאת, לא מצאו דבר טוב יותר מאשר להתחבר לאויבי צרפת והיהודים מתוך אלקטורליזם טהור, בעוד המרכז בלט ברפיון ובחוסר המעש שלו, אפילו בחמלתו לטרוריסטים.
מצאנו גם אויבים יוצאי דופן: "יהודים". אלה שקוראים לעצמם דקולוניאלים הם למעשה רק מקדמי השנאה האנטישמית הזו, האידיוטים השימושיים של השמאל הקיצוני כדי לאמת את דבריהם המבחילים. לעושביה של קטאר ולמתפללי השריעה יש תחרות.
הטבח הזה היה לפני שנה. שנה שבה שום דבר לא השתנה. אחינו ואחיותינו עדיין כבני ערובה בעזה, הכאב שלנו עדיין עמוק כתמיד, המלחמה נמשכת ועלינו להצדיק את קיומנו כל יום.
שום דבר לא השתנה? זה שקרי. שנאתם המשיכה לגדול, האנטישמיות הפכה פרוטאנית והשמאל ביזה את עצמו בבריתות לא טבעיות. גם אלה שחשבנו שהם סבירים נפלו בסופו של דבר למלכודת האנטישמיות במסווה של אנטי-ציונות.
מר מקרון הביע את תנחומיו לעם הלבנוני לאחר מותם של מחבלי חיזבאללה אך לא לאחר מותם של 12 ילדים ישראלים. הוא גם לא מצא מועיל לצאת למצעד נגד האנטישמיות, למרות שהמספרים שברו שיאים. אבל ערב יום השנה העצוב לפוגרום האנטישמי הזה, הוא החליט שזה הגיוני לקרוא לאמברגו נשק על ישראל בזמן שהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מנהלת מלחמת קיום נגד הטרור האסלאמי. איזו מדינה אחרת מלבד ישראל סובלת כל כך הרבה שנאה בינלאומית? אין, ובמיוחד לא דיקטטורות אסלאמיות כמו איראן או קטאר. איפה היו הגינויים שלך כשצפון ישראל קיבלה מאות טילים מדי יום? מתי 12 ילדים מתו בפיצוץ חיזבאללה? כמה יהודים יצטרכו למות כדי לקבל את החמלה שלך?
לא, היהודים כבר לא בגטאות, הברכיים שלנו לא רועדות. נגמרו הימים של יהודי התפוצות שהתאימו למה שהאליטות רוצות. יש לנו ארץ, והארץ הזו היא שלנו, הארץ שהבטיח ה' לאברהם, הארץ הזאת שעברה מדור לדור בעמנו. היום אנחנו מגנים על עצמנו, אנחנו נוטלים נשק כדי לא לסבול יותר ממה שאחרים עשו בעבר. אנחנו לא מחכים לאישור של אף אחד לחיות, וגם אם זה מפריע לך, אנחנו חיים ונמשיך. אנחנו לא צריכים את ה"ידידות הבלתי נכשלת" שלך בשביל זה.