ז'בוטינסקי, מורי, עסק – בדומה לכל האבות המייסדים של הציונות – בסוגיה המעיקה של האנטישמיות, אותה "שנאה ארוכת-ימים". תשובתו, המקורית והרלוונטית עד מאוד, מבחינה בין "אנטישמיות של בני-אדם" לבין "אנטישמיות של דברים". לעתים ניתן להיאבק בראשונה, שכן ישנם בני-אדם בעלי כוונות טובות הפתוחים לטיעונים ולדיון רציונלי.
אולם השני – זה הנוגע למהות הדברים – הוא מציאות בלתי-משתנה וקבועה המלווה את העם היהודי לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו... הוא בלתי-ניתן לערעור ממש כמו תורת סיני, על-פי המסורת המקשרת בין המילה "סינָה" (שנאה) לבין המילה "סיני". בנסיבות אלו – כך מסביר ז'בוטינסקי בטקסט שטרם ראה אור בצרפתית, ופורסם ב"לקסיקון האהבה" (Dictionnaire amoureux) שהקדשתי לו לאחרונה – האבסורד שבטענה כי ניתן "להיאבק באנטישמיות" שקול לאבסורד שבניסיון להיאבק בגשם או ברעם.
אם מתייחסים ברצינות – כפי שאני עושה – לאבחנה של ז'בוטינסקי, אי אפשר שלא להזדעזע מקריאת מאמר המערכת של נשיא ה-CRIF שפורסם לרגל ראש השנה. " ה-CRIF פועל ללא לאות כדי להיאבק באנטישמיות ולהגן על ערכי הרפובליקה ", מסביר ג'ונתן ארפי (Jonathan Arfi) בעיקרו של דבר; הוא נשען על הנוכחות היהודית העתיקה בצרפת (החל מתקופת "מחזור ויטרי" במאה ה-11) כדי להסיק מכך שעתיד היהודים במדינה "מובטח" כביכול, כמובן מאליו. היומרה "להיאבק באנטישמיות" תוך כדי עידוד יהודים להישאר בצרפת היא, במקרה הטוב, בגדר עצימת עיניים מכוונת, ובמקרה הרע – הונאה וחוסר אחריות.
שכן אם " המאבק באנטישמיות אינו נפרד מהמאבק למען הרפובליקה ", כדברי יונתן ארפי, הרי שמן הראוי שה-CRIF יסכם את כישלונו בשני "מאבקים" אלה ויודה בכישלונו המוחלט והגלוי. אכן, ניתן (וחובה) להיאבק באנטישמים בכל האמצעים, לרבות עימות פיזי עמם בעת הצורך. זהו הדבר שהבין ז'בוטינסקי בעת הפוגרום בקישינב, כאשר ארגן את ההגנה העצמית היהודית ברוסיה, לצד ההיסטוריון דובנוב ואחרים.
אולם "המאבק באנטישמיות", שהפך לסיסמה בפי ה-CRIF ומוסדות אחרים, אינו אלא מילים ריקות ומסווה המסתיר בקושי רב את אוזלת ידם ואת פחדנותם. שכן המטרה המוצהרת של מוסדות אלה היא לעשות כל שניתן כדי להנציח את הנוכחות היהודית בצרפת, ולאו דווקא לדאוג לאינטרסים האמיתיים של יהודי צרפת ושל העם היהודי. ז'בוטינסקי הבין בזמנו אמת עמוקה, שנותרה רלוונטית כיום בדיוק כפי שהייתה בעבר: האנטישמיות היא מנת חלקו של העם היהודי בגלות.
לוּ היו ה-CRIF ושאר המוסדות היהודיים בצרפת דואגים באמת לעתיד בני הקהילה שלהם, הם היו מעודדים אותם ללמוד עברית ולהכין באופן פעיל את העלייה ואת ההשתלבות שלהם בישראל. אך במקום זאת, הם מעדיפים להתבשם במילים ריקות מתוכן כמו "המאבק האזרחי באנטישמיות" ו"ערכי הרפובליקה"... הסיסמה האמיתית שלהם צריכה להיות "עסקים כרגיל", שכן הנוכחות היהודית בצרפת הפכה עבור מוסדות אלה למקור פרנסה של ממש! אז כמו היום, המנהיגות היהודית לא הבינה דבר. בערב יום כיפור, הבה נקווה שעיניהם תיפקחנה ושהם יודו בטעותם הטרגית. ועד אז, התשובה שיש להשיב להם היא: "קראו את ז'בוטינסקי!"
פ. לורסא
אני שמח לבשר לקוראיי על ערב מיוחד שייערך ב -26.10.26 במרכז בגין בירושלים , לרגל צאת הספר "עולמו של ז'בוטינסקי". נדרשת הרשמה מראש:
https://begincenter.smarticket.co.il/__Le_monde_de_JABOTINSKY__?id=56797