שאלת גיוס החרדים לצבא העם היהודי אינה חדשה ולא סיימה לייצר דיו. אבל מה שנראה היום כקו שבר הוא עמדה עדכנית יחסית, שמתעלמת מההיסטוריה הלוחמת של אורתודוקסים רבים לפני ואחרי הקמת מדינת ישראל מחדש. במסורת שלנו עצמה, ההגנה על עם ישראל אינה בשום אופן תקלה אלא חובה; בכל הנוגע להגנה על החיים היהודיים ועל ריבונותה של ישראל, המאבק הופך למצווה.
הרב מוכה צבי סגל מצעד מאחורי ארונו של ז'בוטינסקי במהלך קבורתו מחדש בישראל.
דמויותיהם של יהושע, דוד וגיבורי ישראל בתנ"ך מזכירים לנו שהאידיאל היהודי מעולם לא היה מורכב מפסיביות קדושה מול הסכנה: התפילה מלווה את המאבק, היא לא מוציאה אותה לאחרים.
כך, ההשלמה הזו מומחשת בהיסטוריה המודרנית של היישוב, באמצעות דמויות רחוקות לעתים מאוד מהציונות הדתית בלבד, שמחויבותן ידועה יותר.
THE הרב המכוער צבי סגל עלה ארצה בשנת 1924. בהיותו ממשפחה חסידית החליט להתגייס לאצ"ל (אצ"ל).) לפני קבלת הפיקוד על הלח"י בירושלים. הוא שלח מספר רב של בחורי ישיבה ללח"י שם ילחמו בבריטים כדי לשחרר את ארץ ישראל מעולם. לאחר מכן הפך לדמות מרכזית בחוגי חב"ד בישראל.
דמות מרכזית נוספת, מנחם אייכלר נולד ב-1922 במאה שערים. למד שם בישיבת חתם סופר. מול השליטה הבריטית המדכאת את היישוב והתגברות ההתקפות הערביות, אייכלר מחליט להקים - במאה שערים - יחידת לח"י המורכבת אך ורק מתלמידי ישיבות חרדים. יחידה זו תציין במיוחד באומץ חבריה; גורם מהתקופה אף מדווח כי לפני מבצע שעלול לגלוש לשבת, הלך אייכלר לבקש רשות מהרב מבעלז שנתן זאת. לאחר העצמאות חזר אייכלר לחייו החרדים הקלאסיים בירושלים. אירוניה של ההיסטוריה; בנו, ישראל אייכלר (סגן מפלגת יהדות התורה המאוחדת), הוא היום אחד המתנגדים החריפים לגיוס חרדים לצה"ל.
הסירוב המוחלט של מעורבות צבאית שיש מי שמקבעים כיום כעיקרון אבות אינו מורשת בלתי ניתנת לשינוי, אלא קריאה מחודשת עדכנית, נוחה וסלקטיבית של היסטוריה חרדית שחוותה גם מחויבות, סיכון והקרבה.
אנו יכולים לקוות אפוא שהשילוב של העדה החרדית בצבא הישראלי יתבצע בהמשכיות הזיכרון הלוחם הזה, בשושלת האומץ של כל כך הרבה מאבותיהם לפניהם.
תל חי.
אלי לוי הוא מנהל החינוך בבית"ר דה פראנס ומייסד שותף של MEJF.