לפני 84 שנים, בתל אביב, נורה למוות אברהם שטרן על ידי המשטרה הקולוניאלית הבריטית. תחת השם "יאיר", מייסד הלח"י מגלם חשאיות בלתי מתפשרת. מנהיג ניצוד, אבל גם אינטלקטואל, הוא בחר במאבק לעצמאות ולא בקריירה באוניברסיטה - עד כדי הקרבה.
נולד בפולין בשנת 1907, עלה לבדו בשנת 1925 ונכנס לאוניברסיטה העברית בירושלים שם הכיר את דוד רזיאל. מקורב לאברהם תהומי, הצטרף ל"הגנה בירושלים" והשתתף בהגנת קהילות ישראל במהלך הפוגרומים של 1929. בשנת 1931 הצטרף לאצ"ל (ארגון זוואי לאומי) והתאמן שם כקצין.
אינטלקטואל ומשורר, שטרן כתב את "חיילים אלמונים" ("החיילים האלמוניים") ב-1932, שהפך להמנון של אצ"ל, אז לח"י. הוא אימץ את השם החשאי "יאיר", כמחווה לאלעזר בן יאיר, מנהיג קנאי מצדה.
ב-1938 חזר לפולין כדי להשיג נשק ולגייס, לארגן ולהכשיר אלפי אנשים, משוכנע ששחרור ארץ ישראל ידרוש מאבק מזוין. ב-1939, כשפיקוד האצ"ל קיבל במהלך המלחמה שיתוף פעולה זמני עם השלטונות הבריטיים, יאיר התנגד לכך: הוא סירב לכרות ברית, ולו זמנית, עם הכובש הקולוניאלי הבריטי, שחסם את העלייה ממש ברגע שבו איימו על יהודי אירופה.
לאחר מכן הקים את לח"י, לוחמי חופש ישראל, פיצול מהאצ"ל, שעקרונותיו אושרו: ייחודו של העם היהודי, זיקה לארץ ישראל, שחרור לאומי בפעולה חשאית וחמושה, כינוס גולים, תחיית העברית והמשכיות היסטורית. שטרן כולל גם אופק מקראי של "גאולה" ובנייה מחדש של מקדש ירושלים.
שטרן, ניצוד על מאבקו בכיבוש הבריטי, חי במחבוא, מוקיע על ידי הממסד הציוני השמאלני.
בבוקר ה-12 בפברואר 1942, מוסתר בדירה בתל אביב, הוא נעצר במהלך מבצע של המשטרה הקולוניאלית הבריטית ונורה פעמיים בגבו. לאחר מותו הוביל הלח"י פעולות מהדהדות מקהיר לרומא דרך ירושלים. התנועה תימשך עד תום המנדט הקולוניאלי הבריטי, לפני עצמאותה של ישראל ולאחר מכן השתלבותה בצה"ל. בראש ליהיא יעמוד בעיקר יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל השביעי.
תל חי.
אלי לוי הוא מנהל החינוך בבית"ר דה פראנס ומייסד שותף של MEJF.