לפני 84 שנים, בתל אביב, נורה אברהם שטרן למוות על ידי המשטרה הקולוניאלית הבריטית. תחת הכינוי המחתרתי "יאיר", גילם מייסד הלח"י דמות של מחתרת ללא פשרות. כמנהיג נרדף אך גם כאיש רוח, הוא בחר במאבק למען העצמאות על פני קריירה אקדמית – עד כדי הקרבת חייו.
הוא נולד בפולין ב-1907, עלה לארץ ישראל בגפו ב-1925 והחל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, שם פגש את דוד רזיאל. בהיותו מקורב לאברהם תהומי, הוא הצטרף לארגון "ההגנה" בירושלים והשתתף בהגנה על הקהילות היהודיות במהלך מאורעות תרפ"ט (1929). בשנת 1931 הצטרף לאצ"ל (ארגון צבאי לאומי) ועבר בו הכשרה כקצין.
אינטלקטואל ומשורר, שטרן כתב ב-1932 את "חיילים אלמונים", שהפך להמנון האצ"ל ולאחר מכן לזה של הלח"י. הוא אימץ את הכינוי המחתרתי "יאיר", כמחווה לאלעזר בן יאיר, מנהיג הקנאים במצדה.
בשנת 1938 הוא שב לפולין כדי להשיג נשק ולגייס, לארגן ולאמן אלפי גברים, מתוך אמונה כי שחרור ארץ ישראל יושג באמצעות מאבק מזוין. ב-1939, כאשר פיקוד האצ"ל הסכים לשיתוף פעולה זמני עם השלטונות הבריטיים במהלך המלחמה, התנגד לכך יאיר: הוא סירב לשתף פעולה, ולו באופן זמני, עם הכובש הקולוניאלי הבריטי, החוסם את העלייה בדיוק בעת שיהודי אירופה נתונים בסכנה.
הוא ייסד אז את הלח"י – "לוחמי חירות ישראל" – ארגון שפרש מהאצ"ל, וקבע את עקרונותיו: ייחודיות העם היהודי, זיקה לארץ ישראל, שחרור לאומי באמצעות פעילות מחתרתית ומזוינת, קיבוץ גלויות, תחיית השפה העברית ורציפות היסטורית. שטרן שילב בחזון הארגון גם אופק מקראי של "גאולה" ובנייה מחדש של בית המקדש בירושלים.
בעודו נרדף בשל מאבקו בכיבוש הבריטי, חי שטרן במחתרת, כשהוא מוסגר על ידי הממסד הציוני-שמאלי.
בבוקר ה-12 בפברואר 1942, בעודו מסתתר בדירה בתל אביב, הוא נעצר במהלך מבצע של המשטרה הבריטית הקולוניאלית ונורה למוות – שני כדורים בגבו. לאחר מותו, ביצע הלח"י פעולות מהדהדות במוקדים שונים, מקהיר ועד רומא, דרך ירושלים. התנועה המשיכה להשפיע עד תום המנדט הבריטי, בטרם הכרזת העצמאות של ישראל ושילובה בצה"ל. בין מנהיגי הלח"י נמנה יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי של ישראל.
תל חי.
אלי לוי הוא מנהל החינוך של בית"ר צרפת וממייסדי ה-MEJF.